האמת היא שלקח לי זמן להחליט להיכן אני הולך אבל בסופן של דבר הרגשתי שזהו, מצאתי את המקום שלי. לא יודע איך להסביר אבל מבחינתי זו היתה מן "תביעת עין". כשנכנסתי לבית המדרש הכל זרם איתי, הספרים בצד על הספריה, אוירת הלימוד ואחרי זה גם השיחה עם הרבנים והשיעורים.
אני יודע, ויש לי כמה חברים שלא מצאו את עצמם, אני לא מקנא בהם אבל אני מודה על כך שאצלי ככה זה קרה.
בכל מקרה עוד כמה ימים אחרונים לטיולים, לרוגע ונכנס לאלול.
מקוה שאחזיק מעמד שבועיים ראשונים להשאר בישיבה.